מאירי על גיטין פ״ט

1 יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה הן אם היא פנויה ושיצא עליה קול בפסול לה שלא לאסרה לכהן הן אם היא אשת איש שלא לאסרה על בעלה שאין הקול אלא שראו פריצותא בעלמא וכן אם נראו בה טכסיסי זונה כגון אכילת בשוק ומגרגרת בשוק ר"ל הולכת נטוית גרון וכן מניקה את בנה בשוק ואינה חוששת בגלוי דדיה או אפי' שהגיעה למשא ומתן של נשים הטוות בלבנה שדרכן לשיח שיחות בטלות על החשודות שבעיר אין חוששין לה ולא סוף דבר שאין בית דין אוסרין אותה עליו אלא אפי' למי שמחמיר על עצמו אין צורך להחמיר ואם בא לישאל מודיעין לו שאין צורך להחמיר פריצותא בעלמא הוא ואף לדעת ר' מאיר ור' עקיבא שאמרו תצא פירושו בכתבה אלא שהלכה כר' יוחנן בן נורי שאמר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה ערות דבר וכתוב יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור ויש מפרשים בו עידי טומאה ולא אמרו בעידי דבר מכוער שתצא אלא מבועל אם כנסה אחר שגירש זה אבל מבעל לא ואע"פ שעוברת על דת משה ויהודית וחברותיה לאו דבר ברור הוא אף אלו אע"פ שיוצאות שלא בכתובה אינה אסורה עליו ואף כל שבעידי דבר מכוער תצא בלא כתבה ובאלו מצוה עליו לגרשה וכמו שאמרו למטה זו מדת רשע ואף אלו צריכות התראה להפסד כתבה ואף לאחר התראה אינה אסורה עליו ואין איסור שלא בדבר ברור אלא בקנא לה ונסתרה וגדולי המפרשים פירשו כאן דבר ברור עידי דבר מכוער וכן פירשו קצת מפרשים בעידי דבר מכוער שתצא מבעל אלא שעיקר הדברים בו מבועל כמו שיתבאר ביבמות בע"ה:

2 בתולה שיצא עליה קול שנבעלה לכשר לה אין אוסרין אותה לכהן גדול מצד הקול וכן אם יצא עליה קול שהיא חלוצה אין אוסרין אותה לכהן הדיוט הואיל וחלוצה מדברי סופרים לקלא לא חיישינן יצא על פנויה קול שהיא נשואה מכמה שנים אין חוששין לקלא עתיקא ולא איתברר לא חיישינן וכן בארוסה אפי' יצא עליה קול חדש שנתקדשה באותו הפרק אלא שלא הזכירו בה לפלני אינו כלום כמו שביארנו במשנה וכן אם יצא עליה קול שנתקדשה באותו הפרק בעיר פלנית אין חוששין לה וכן אשה שיצא עליה קול שהיא ממזרת אין חוששין לה לאסרה לינשא:

3 יצא על אדם קול שהקדיש את נכסיו אין חוששין לאסרם עליו וכן יצא עליו קול שהפקיר ובא אחר וזכה אין שומעין לו:

4 לפי דרכך למדת שהקול האוסר הוא יצא קול חדש פלנית נתקדשה היום או באותו הפרק לפלני אף זו לא בקול הברה לבד אלא שבאו עדים והעידו שראו בבית פלני נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין כדרך מקום שמתאספין בו לשמחה ואומרין שלא מתורת עדות פלנית נתקדשה היום וזהו הקרוי אמרו דבר אבל אם לא אמרו שנתקדשה אלא פלנית מתקדשת היום או פלנית תתקדש היום אינו כלום וזו היא לא אמרו דבר כלומר לא אמרו קול מוחלט ודבר מסויים וקול ושוברו הוא אבל כל שאמרו עכשו דבר המסויים אע"פ שלאחר זמן החזירוהו לאינו מסויים אינו כלום אלא אם כן היתה האמתלא נראית לבית דין כמו שיתבאר ואין הלכה כדברי האומר אפי' מכאן ועד עשרה ימים ונרות דולקות ומטות מוצעות לאו דוקא אלא כמנהג שנוהגים בענינות הללו אף אם באו שנים או יותר ואמרו שמענו מפלני שנתקדשה פלנית בעדים ופלני מפלני עד שיגיעו למי שאי אפשר לחקרו כגון שמת או הלך ופירשוה גדולי המחברים שיאמרו בפני פלני ופלני והלכו העדים למדינת הים או מתו הרי זה קול שמחזיקה במקדשת ומכל מקום רוב מפרשים פירשוה אף בשאין מזכירים עדים אלא פלני שמע מפלני והיה אומר ששמע מפלני וכן הרבה אלא שנראה כדברי גדולי המחברים:

5 כל קול שלא הוחזק בבית דין שלא יהא קול הברה אלא קול גמור על הדרכים שביארנו אינו קול וכל שאי אפשר לבא לידי כך אלא שהקול יוצא ואין שם עדים לנרות דולקות וכו' ופלני מהיכן שמע נחלקו בזו בסוגיא זו מהם שאמרו שמבטלין אותו ר"ל שמשתקין אותו כדי שלא יתפשט ומהם שאמרו שאע"פ שאין אוסרין עליו מכל מקום אין משתקין אותו מפני שאע"פ שאין בזו כדי לאסור נוח לנו שלא תנשא מפני החשד שלא יאמרו כבר נתקדשה לאחר ועכשו נשאת והניחו דבר זה על מנהג המקומות יעשו הדיינים כפי מה שיראה בעיניהם על פי תוכן הענין והוראתו:

6 כבר ביארנו שכל שהוחלט הקול אין אמתלא שאחר זמן מפסיקתו והוא שאמרו בההיא דנפק עלה קלא דאיקדשא ואייתיוה לרב חמא ואמרו ליה על תנאי קדיש דלא ליזיל לבי חוזאי ואזל ואמר כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא:

7 אע"פ שביארנו במנהג קצת מקומות שאין מבטלין את הקול כל שהקול בקידושין קלים שיש בהם ספק אם יש בהם שוה פרוטה אם לאו ולא באו לידי בירור הצריך לקול מבטלין אותו בכל מקום שאין כאן חשד והכל מכירין ואומרין עיינו רבנן בקדושיה ולא הוה בהו שוה פרוטה:

8 וכן אם יצא עליה קול שנתקדשה לאחד מבניו שלפלני והיו מזכירים בפרט איזה מהם אלא שמן הסתם הואיל ומתיחסים אותו לאב קטן הוא או סמוך לקטן ומתוך כך אם אין הקול מתברר מבטלין אותו ככל מקום שאין כאן חשד מסתמא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושיה וקדושי קטן הוו וזה שפירשנוה בהזכירוהו ובפרט שאם לא כן הרי הוא שלא לפלני ומכל מקום יש מפרשים שמאחר שהם מזכירים אחד מבניו של פלני אין זה שלא לפלני:

9 יצא עליה קול או אפי' נתברר בעדים שנתקדשה לפלני וידענו בו שהוא קטן בשנים אלא שהוא ארוך בקומה עד שנראה כגדול אין חוששין מתוך החשד להצריכה גט מזה שאין הקומה סימן לגדלות כלל עד שיטעו הבריות בכך מצד הקומה שאף שכלו של קטן עד שני בדבר מעשה היה ואמרו חכמים דרך צחות עדין לא הגיע לפלגות ראובן ר"ל לחקרי לב ואין לחוש שיטעו הבריות עליו:

10 אע"פ שכתבנו באמתלא שאינה בשעת הקול אלא לאחר זמן שאינה אמתלא להפקיע את הקול מכל מקום כל שיש אמתלא שאותה אמתלא היתה שם בשעת הקול סומכין עליה וזהו שאמרו במקום אמתלא חוששין לאמתלא ובאה מלת חוששין לקולא כדרך שביארנוה בקצת מקומות ולדעתנו רב זביד שאמרה כן חולק עם רבה שאמר אמתלא שאמרו אפי' מכאן ועד עשרה ימים ואנו גורסין ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא כלומר שאין תולין באמתלא לאחר זמן אלא במקום שהדבר מוכיח שכך היה כגון שאף בשעת הקול יצא הקול שהקדושין בזריקה היו ולאחר זמן יצא הקול שספק קרוב לו היו וכל שהוא כן תולין בה ומתירין אותה לינשא אבל בדרך אחרת אין מתירין באמתלא שלאחר זמן אלא שאם נשאת מיהא לא תצא וכן נראה שפירשוה גדולי הפוסקים והמחברים ומה שהקשו לרב זביד ממשנתנו שאמרה ובלבד שלא תהא שם אמתלא פי' וסתם נאמרה אפי' לאחר זמן ותירץ מקום אמתלא קאמר כלומר כל שאתה מפרשה אף לאחר זמן דוקא במקום אמתלא ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין רב זביד אמר בלא וא"ו ואינו חולק עם רבה אלא מילתא באפי נפשה היא כלומר לא סוף דבר באמתלא גמורה שמפקעת את הקול אלא כל שיש מקום ופתח לומר כן כגון אם יצא הקול שבזריקה היו תולין שקרוב לו היו ומה שאמרו ובלבד שלא תהא שם אמתלא דאלמא אמתלא גמורה פירושו מקום אמתלא ומה שהקשו משמועת נתקדשה ואח"כ בא בעלה איפשר לפרשה לשני הפירושין יפה ואין צורך להאריך בה:

11 האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונתקדשה לאחר ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לראשון הואיל ולא נשאת שאלו נשאת תצא מזה ומזה כמו שיתבאר במקומו שאם תחזור לראשון יאמרו גירש זה וכנס זה ועכשו מחזיר גרושתו מן הנשואין ואין אומרין על תנאי נשאת שאין אדם נושא אשת חברו על תנאי אבל כשנתקדשה אם יטעו לומר שקדש זה ונמצא מחזיר גרושתו משנתארסה אף הם יאמרו שעל תנאי קדש ונמצא שאין בהן אירוסין כל שנשאת או אפי' נתקדשה ואחר הנשואין או האירוסין יצא קול שכבר נתקדשה לפלני היום או באותו הפרק אין אוסרין אותה על זה הא מכל מקום אם יצא הקול קודם שנשאת או שנתקדשה לו אסורה עליו:

12 יצא עליה קול האוסר ובא אחר וקדשה קדושין גמורים בודקין על קדושי ראשון ואם נמצאו קדושין אין קדושי שני כלום ואם לאו אלא שהקול הוא קול האוסר משתדלין שיגרש הראשון ויכנוס השני אבל שיגרש שני ויכנוס ראשון לא שמא יאמרו גירש זה וכנס זה והרי ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין אבל אם אף השני לא קדשה בבירור אלא שאחר קולו של ראשון יצא קול שנתקדשה לשני אחד מוציא ואחד כונס אי זה שירצו כך פסקוה גדולי הפוסקים והמחברים אלא שיש פוסקים שאף בראשונה מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי:

13 מאחר שכתבנו שאם נמצאו קידושי ראשון קידושי מעליי אינה צריכה גט משני אתה למד שאין הלכה כרב הונא שאמר אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת ר"ל להצריכה גט ומכל מקום דוקא שלא בפני בעלה אבל בפניו ודאי מקודשת שהרי הלכה כרב המנונא שאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואף רב הונא מדרב המנונא אמרה לשמעתיה אלא שהיה סבור כרב המנונא שיאמר כן אף שלא בפניו ואינו כן שכל שלא בפניו מעיזה ומעיזה אבל בפניו מיהא פשטה ידה ואמרה גרשתני דין אחד הוא שהפושטת ומקבלת בפני בעלה הרי היא כאומרת גרשתני וקצת חכמי הדורות חוככים לומר בין בגרשתני בין בפשטה ידה שאף שלא בפניו כן והדברים זרים ומתמיהים אלא דוקא בפניו ואף זו דבר ברור שענינה כשהיא מכוונת לקדושין ופורשת מן הראשון אבל כל שאינה מכוונת לכך אלא שסבורה שהם דברי לעג אע"פ שמבינה את הלשון מתוך שיודעת שאין קדושין תופסין על קדושין אין זה כלום וכן מן הסתם כל שחוזרת עם הראשון שהרי עיקר הטעם שאינה מעיזה להתיר את עצמה במה שיודעת שהבעל בריא שאינו כן ר"ל שלא גירשה וכל שאינו נפקעת ממנו כבר נהפכה חזקתה וכן הורינו בה למעשה:

14 וצריך שתדע שאין קרוי בפניו אלא אם כן ברור שהיא רואה בו שהוא רואה ושומע בכך ואין צריך לומר בשאר הדברים שכתבנו בדין גרשתני בשני של כתבות שכלם מתפשטים בדין פשטה ידה ולפי דרכך למדת בדין פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפניו שלא נאסרה לבעלה הראשון אא"כ פירשה ממנו אחר אותו וכל שכן אם הלכה לה עם האחר ואינה צריכה גט משני כלל אחר שהיא עומדת כדרכה עם הראשון הא אם פירשה ממנו נאסרה והרבה חולקים בקצת דברים שכתבנו ואנו כתבנו מה שנראה לנו ושהסכימו בה עמנו קצת רבני אשכנז מן הגדולים והמובהקים שבהם:

15 המשנה העשירית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר בית שמאי אומרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה שנ' כי מצא בה ערות דבר ב"ה אומרים אפי' הקדיחה תבשילו שנ' כי מצא בה דבר ר' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאוה ממנה שנ' והיה אם לא תמצא חן בעיניו אמר הר"ם ב"ש יתלו במלה ערוה וב"ה באמרו דבר ומאמר ר' עקיבא בלתי אמת לפי שהוא כאשר מצא טובה הימנה ישהנה עליו ולא יגרש זאת והיא לא חטאת כלל והיא נאותה למדותיו והלכה כב"ה:

16 אמר המאירי בית שמאי אומרין לא יגרש אדם את אשתו לכתחלה אלא אם כן מצא בה ערות דבר ר"ל דבר זמה ובית הלל אומרין אפי' הקדיחה תבשילו ר"ל שאינה משתדלת בצרכי ביתו להושיבם על אפניהם והענין דרך כלל הוא שמסרבת לו ואינה מתנהגת על פי רצונו ור' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה כלומר אפי' בלא שום טעם אלא מצד הרצון ואין הלכה לא כר' עקיבא ולא כבית שמאי אלא כבית הלל ומכל מקום אף בלא שום סבה אם גירש גירש ואינו בעמוד והחזר שהרי באונס נאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו כלומר שכל ימיו בעמוד והחזר הא שאר בני אדם לא:

17 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: